אני רוצה לבקש את סליחתכם, ולפנות בדברי אל האדם האחד שגישתו לחיים הייתה כשלי וראה את העולם כמוני. כי ממילא רק הוא יבין.
שייקה – אחי
העולם היום נחצה לשניים.
אלו שהכירו אותך- ובשבילם כל מילה שאומר מיותרת.
ואלו שלא יכירו אותך לעולם – ובשבילם אין מספיק מילים בעברית לתאר אותך- אז אני גם לא הולך לנסות.
גם ביום הקשה מכולם – אני עומד כאן מחוייך – מאושר שאני בחצי שהכיר ואהב אותך שי.
ובכל זאת חשוב לי להסביר דבר אחד לגבייך:
חברי ובני המשפחה שואלים אותי מדוע אינני בוכה, אני יודע שאתה מבין וברשותך נסביר גם להם.
החל מיום רביעי בלילה- כשקיבלנו את הבשורה המרה מכל, כל פעם שאני עוצם את עיני, בכל מצמוץ, אני רואה את שי מולי, לידי. וכשאני חושב עליו רק רגש אחד בא ללב. אושר.
כשאני חושב עליו אני לא עצוב.
אני שמח.
אני לא יודע לקשור אותו לדבר אחר מלבד חיוך.
אבא, אמא, ליהי –
דווקא ביום הקשה מכולם – לא אתן לכם לשכוח את המורשת האמיתית של שי:
כתפיים משוכות אחורה – מבט קדימה
וחיוך מאוזן לאוזן
כך הכרתי אותו,
כך גידל את ילדיו,
כך הוא חי את חייו,
וכך אני אחייה את שלי.
שי- איתי עד ייכלו ימיי.
נוח על משכבך בשלום.
אוהב אותך.
|