היינו ביוון, לא אכלנו כל היום ושי הסתובב מת מרעב הוא השתגע שלא אוכלים

זה היה יום הטיסה חזרה הביתה והחלטנו שנוותר על ארוחת צהריים וערב, נחטוף משהו בדרך לשדה

לשי היה קשה לקבל את זה "אין דבר כזה בלי אוכל"

בדרך לשדה נכנסנו לטברנה והתיישבנו בשולחן שאכלו עליו לפנינו ועדיין לא פונה

עוד לפני שנגשו אלינו לקבל הזמנה  שי כבר התחיל לאכול

את מה שנשאר על השולחן ובצלחות,

לחם, צזיקי, חמוצים, צ'יפס....תמיר ואני לא יכולנו להפסיק לצחוק...

ענבר

באחת הפעמים שעבדנו בצ'ילה, עבדנו הרבה הרבה שעות

בעיקר עבודת אינטגרציה ובדיקות

לשי שרגיל תמיד לעזור ולהשתתף, הפעם לא היה מה לעשות, והרגשנו שהוא נורא רוצה לתת יד....

ואז הוא בא בהצעה,  שכדי להקל עלינו הוא מוכן לעשות הכל, מסאז'ים, קפה, קניות, הכל....

אנחנו עובדים ומנהל הפרויקט מכין קפה לכולם, מציע מסאז' מפעם לפעם

כי ככה זה שי תמיד בגובה העיניים, חייב לקחת חלק בעשייה, אפילו הקטן והמשני העיקר לתרום ולעשות 

ענבר