שייקה,

אני אוספת סיפורים עלייך, תמונות, סרטים ועוד מישהו רוצה לכתוב ועוד מישהו מבקש להוסיף...ואני עורכת, ושמה עוד תמונה ובינתיים נזכרת בעוד סיפור מצחיק שהיה איתך.

ומקווה שאולי באיזשהו שלב אני אבין, שאתה, עם החיוך האופטימיות והנחישות כבר אינך... אבל לך, זה פשוט לא מתאים... וקשה לי למצוא את המילים... לנסות ולכתוב את הכל מרגיש לי קצת כמו מלחמה אבודה...

אנחנו יושבים ומדברים עלייך ויש אלף סיפורים ומכולם בולטת היכולת שלך לגרום לסובבים אותך להאמין בדרך שלך, לסחוף אחרייך. האמנת שעבודה קשה משתלמת, שרצון מביא להצלחה, התנהלת ופעלת על פי זה והיית הוכחה חיה לכל מה שעלול היה להשמע כקלישאה. עד היום, שלוש שנים אחרי שעזבת את העבודה, במשובים להנהלה אנשים רושמים תחת דמות למופת שי דנור, השארת, בחייך, כזה חותם...

אבל מבחינתי שי, לא היית רק חבר לעבודה, היית הרבה יותר מזה, עברו שלוש שנים מאז עבדנו יחד ובכל זאת, בכל פעם שהתלבטתי, בכל פעם שהרגשתי שיש לפני החלטה חשובה שקשה לקבל, בלי היסוס התקשרתי אלייך וביקשתי שתפשט לי את הדברים. שתעזור לי לראות מה חשוב, שתזכיר לי מה המטרה.

לפני כמה חודשים, דיברנו בטלפון, סיפרתי לך שרן ואני נפרדנו ואני רוצה לעוף מפה לחופשה ועם המזל הדפוק שלי אני לא מוצאת כרטיסים לברזיל ובכלל הולך לי על הפנים ב- GMAT, בעיקר קיטרתי, בשביל הקיטור. וציפיתי שתגיד "בסדר, יהיה בסדר" כמו כולם ועוד חודש יעבור לי... אבל אצלך אין דבר כזה....

בערב התקשרת מהטייסת, סיפרת לי שניסית למצוא לי כרטיסים דרך אמריקן אקספרס ואיסתא ואתה מאמין שימצאו, ועם ה- GMAT אתה יכול לעזור...

היית יותר מכל חבר אמיתי, עם חיוך גדול, תמיד מרוצה, חם, בלי תלונות על הדברים הקטנים מסתכל קדימה.. מעבר. חיובי לכל אורך הדרך...

מחר אזכר בעוד משהו שלא כתבתי, בעוד חודש בעוד הרבה דברים כאלו..

וכעת אני רואה שהדף נגמר ויודעת שלא כתבתי על מי שאתה אפילו חצי דבר, אבל יותר מהכל מצטערת שלא אמרתי לך משהו מזה, אף פעם...